פסק-דין בתיק ת"א 33280-02-10

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
33280-02-10
22.11.2012
בפני :
חנה פלינר

- נגד -
:
חברים - יבוא ושיווק בע"מ
עו"ד גליה אליצור בר נתן
:
1. חיים עוליאל
2. א.ט.ד שיווק אילת בע"מ

עו"ד אביבה דורפן
פסק-דין

התביעה, העובדות הצריכות לה וטענות הצדדים

1.         מונחת בפני תביעה בסך 400,000 ש"ח שהגישה חברים יבוא ושיווק בע"מ, חברה העוסקת בייבוא, שיווק ומכירת נעליים לסיטונאים ולחנויות ברחבי הארץ בכלל ובאזור המרכז בפרט (להלן: " התובעת"), המנוהלת על ידי מנהלה מר אבי חי (להלן: " מנהל התובעת") כנגד מר חיים  עוליאל, סוכן למכירת נעליים ששיווק את מוצרי התובעת בדרום הארץ (להלן: " הנתבע"). הנתבע מצידו הגיש תביעה שכנגד לתשלום הסך 33,201 ש"ח. תביעה זו הוגשה על ידי חברת א.ט.ד שיווק אילת בע"מ  (להלן :" א.ט.ד"), חברה המנוהלת על ידי הנתבע. הנתבע טוען כי כל ההתקשרות בין הצדדים הייתה באמצעות א.ט.ד ולפיכך היא בעל הדין הנכון, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד.

2.         כפי שעולה מכתבי הטענות והתצהירים, בתחילת שנת 2005 יצר הנתבע קשר עם התובעת והציע את שירותיו כסוכן מכירות מטעמה באזור אילת וים המלח (פרו' עמ' 28 שו' 14-29, האזור יכונה להלן : " אזור ההפצה"). באותה תקופה חפץ הנתבע להגדיל את מגוון הסחורה אותה שיווק ואילו התובעת ביקשה לבסס את מעמדה באזור ההפצה. שותפו של מנהל התובעת הכיר את הנתבע " השותף שלי הכיר את חיים והיה לו דיבור איתו. הוא הכיר אותו יותר על סמך היכרות קודמת" (עדות מנהל התובעת עמ' 7 ש' 17 - 18 וראו עדות הנתבע עמ' 28 ש' 18 - 23). הצדדים נפגשו וסוכם בעל פה כי הנתבע ישווק את סחורת התובעת באזור ההפצה. סוכם כי הנתבע יקבל עמלה בשיעור של 15% מסכומי העסקאות שיבצע כנגד תשלום חשבוניות מטעם הלקוח (להלן: " פגישת ההתקשרות"). לטענת התובעת, מידי שנה הראה הנתבע גידול בהיקף מכירותיו. כך, במחצית שנת 2005 מכר 3,392 זוגות, בשנת 2006 מכר 14,831 זוגות ובשנת 2007 מכר 26,090 זוגות. הנתבע פעל גם לגביית הכספים שהתקבלו מהלקוחות והעבירם לתובעת (סחורת התובעת תקרא להלן: " נעלי התובעת"). אין חולק כי במועד ההתקשרות שימש הנתבע סוכן של ספק נעליים נוסף בשם "נעלי קפלה" (לטענתו של הנתבע ייצג באותה עת חברות נוספות, על כך יורחב בהמשך).

3.         בסוף שנת 2006, לאחר כשנה בה עבד הנתבע בשירות התובעת ובמקביל לעבודתו כסוכנה, החליטו הצדדים להקים מיזם משותף, שסוכם אף הוא בעל פה, ולפיו ייוצרו נעלי גלישה מעוצבות לים לטווח רחב של גילאים מסין וייובאו ארצה לשם מכירה בחנויות בארץ (להלן: " נעלי המיזם"). הצדדים סיכמו שבסיס החלוקה יהא 50% בהכנסות ובהוצאות. הנתבע העביר לידי התובעת סך של 47,000 ש"ח בגין חלקו בהקמת המיזם. המיזם התנהל ע"ש התובעת. לטענת התובעת, המדובר בשותפות לא רשומה אולם הנתבע הודף טענה זו וטוען כי מדובר בשיתוף פעולה מוגבל וזמני אשר כל אחד רשאי לבטלו או לא לחדשו לכשיחפוץ. כך או כך, הצדדים ביצעו הזמנה של נעליים מסין ונציגי התובעת נסעו לשם על מנת לבדוק את איכות הדגמים. במשלוח נעלי המיזם הראשון היה פגם ברוכסן. מסיבה זו שילם היצרן פיצוי בסך 2,000$ אשר חולק בין הצדדים בחלקים שווים. לטענת הנתבע גם במשלוח השני היה פגם בנעליים (ריח לא נעים). כאמור, כל אותה תקופה המשיך הנתבע לשווק את נעלי התובעת במקביל לשיווק נעלי המיזם באזור ההפצה.

4.         בסופו של יום, המיזם או השותפות הגיע/ה לסיומו/ה כאשר הדעות חלוקות באשר לנסיבות הסיום. לטענת התובעת, בחודש 10/2009 במהלך פגישת הצדדים במשרדיה, לאור הירידה במכירת נעלי התובעת, העמיד אותה הנתבע בפני עובדה מוגמרת שלפיה הפסיק לשווק את נעליה ואת נעלי המיזם ולפיכך לא נותרה לה כל ברירה אלא לסיים את ההתקשרות. הנתבע מנגד מבחין בין סיום ההתקשרות בקשר למיזם לסיום ההתקשרות כסוכן. לגרסתו, הודיע לתובעת טלפונית בחודש 5/2009 שמפסיק את המיזם עקב רצונו להשתלב בעסק אחר, שאינו בתחום ההנעלה, אשר לצורך הקמתו נדרשו לו כספי ההשקעה במיזם ושיווק נעלי התובעת המשיך עד לפגישה המדוברת בחודש 10/2009 (הפגישה תקרא להלן: " פגישת סיום ההתקשרות").

5.         עם סיום המיזם או השותפות ערכו הצדדים התחשבנות כספית (נספח ב' לתצהיר הנתבע יכונה להלן: " ההתחשבנות"). אין חולק כי התובעת השיבה לנתבע את סכום השקעתו במיזם. התובעת מסרה לנתבע שתי המחאות: האחת בסך 10,000 ש"ח שמועד פירעונה 15.6.2009 והשנייה בסך 37,000ש"ח שמועד פירעונה 7.10.2009 (נספחים א' וב' לכתב ההגנה שכנגד). בתצהיר העדות הראשית טענה התובעת כי ההמחאה בסך 10,000 ש"ח נמסרה לנתבע בחודש 6/2009 כהלוואה לבקשתו בשל בעיה אליה נקלע ובסיום ההתקשרות קוזז סכום זה מסכום השקעת הנתבע כך ששולמה לו היתר בסך 37,000ש"ח. הנתבע הודף טענה זו וטוען כי מעולם לא ביקש כל הלוואה מהתובעת, לגישתו מדובר בטענה כבושה שהועלתה לראשונה בתצהיר ולפיכך מהווה הרחבת חזית אסורה. עוד עלה מההתחשבנות כי התובעת נותרה חייבת לנתבע 32,937 ש"ח עבור מכירותיו, סכום זה לא שולם ובגינו הוגשה התביעה שכנגד.

6.         לטענת התובעת, בשנת 2008 הגיעו לאוזניה שמועות לפיהן הנתבע החל לשווק מוצרים של חברה מתחרה, נעלי קדמה. בשלב זה, לא בדקה היא את אמיתות השמועות. לאחר סיום ההתקשרות, בחודש 11/2009, הגיעו מנהלי התובעת לאילת וגילו כי אכן יש ממש בשמועות והנתבע פעל לקידום ומכירת מוצרי קדמה הזהים למוצרי התובעת באותן חנויות ששיווק את נעלי האחרונה. בנוסף גילו כי הנתבע החל לייבא נעליים זהות לנעלי המיזם. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את חובת הבלעדיות עליה הוסכם בפגישת ההתקשרות. הנתבע מכחיש כי הייתה הסכמה שכזו וטוען כי במהלך עבודתו שיווק, מלבד נעלי התובעת, מוצרים של חברות נוספות. לגישתו, ככל שקיימת חובת בלעדיות הרי שהיא של התובעת כלפיו אך לא ההפך. מכל מקום, התובעת התקשרה עם סוכן אחר לשיווק נעליה באזור ההפצה.

7.         בין ב"כ הצדדים הוחלפו מכתבים (ראו נספח י"ג לתצהיר התובעת) אולם המגעים לא נשאו פרי ולפיכך פנו הצדדים לבית המשפט - ביום 23.2.2010 הוגשה התביעה העיקרית וביום 10/11/10 הוגש כתב ההגנה והתביעה שכנגד. אסקור להלן את טענות וגרסאות הצדדים, ביתר פירוט.

עיקר טענות התובעת והנתבעת שכנגד, ביתר פירוט

8.         בתצהיר העדות הראשית טען מנהל התובעת, לראשונה, כי במהלך פגישת ההתקשרות העבירה התובעת לידי הנתבע הסכם התקשרות שכלל את מלוא ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. ברם, הנתבע סרב למסור לתובעת שיק פיקדון בסך 50,000ש"ח, כאמור בסעיף 10 לטיוטת ההסכם, וכן סרב לחתום על ההסכם. בשל התנהלות הצדדים, תחילת עבודתם המשותפת והיחסים אשר נרקמו בניהם הסכימה התובעת לוותר על הדרישה וההסכם לא נחתם (נספח א' לתצהיר התובעת, יקרא להלן: " טיוטת ההסכם "). בהקשר זה העיד מנהל התובעת: " אמרנו שנתחיל לעבוד כי בסך הכל הוא רוצה משהו שאנחנו רוצים. אמרנו שאפשר להתקדם ולהתחיל לעבוד גם בלי השיק. אמרנו שהמסמך טוב לבית משפט, ואף אחד מאיתנו לא רוצה ללכת לבית משפט." (עמ' 8 ש' 2 - 4).

9.         לגרסת התובעת, הוסכם בעל פה שהנתבע ימכור את נעליה באופן בלעדי אלא שבדיעבד התברר לה כי הנתבע הפר הסכמה זו. לטענתה, במהלך שנת 2008 חלה ירידה בהיקף מכירות נעליה, הנתבע טען כי מדובר בתחילת העונה וכי ישנם מוצרים אטרקטיביים יותר והבהיר שאינו משווק נעליים של חברה אחרת. בסוף שנת 2008 התברר לתובעת שהנתבע ירד במכירותיו בשיעור חד של כ-50% ביחס למכירות בשנה הקודמת. במהלך שנת 2009 משפחתו משמעותית כמות הזמנות נעלי התובעת ועמדו על היקף של 2,841 זוגות, החלה התובעת לבדוק את מצב השוק באזור ההפצה. במהלך פגישת סיום ההתקשרות התברר כי הנתבע הפסיק באופן חד צדדי לשווק את נעלי התובעת ונעלי המיזם. לפיכך, נאלצה התובעת לפרק את השותפות.

10.        התובעת טוענת כי התנהגות זו של הנתבע עולה לכדי הפרת ההסכם. מעבר לטענת הפרת הבלעדיות טוענת התובעת כי הנתבע החל לשווק את מוצריו ב- 11/2009 כאשר ידע שבכוונתה לשווק מוצריה כמידי שנה ב- 2/2010 ומשכך לא היה בידי התובעת למכור את סחורתה, שכן החנויות רכשו את הסחורה מהנתבע. התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים כספיים משנת 2008 בה החל הנתבע לשווק את מוצרי חברת קדמה במקביל לשיווק נעלי התובעת שכן חלה ירידה בהיקף הסחורה שנמכרה ע"י הנתבע ביחס לשנים קודמות, כמו גם נזקים כספיים בשל פירוק המיזם. במהלך שנת 2010 המשיכה התובעת לנסות ולמכור ישירות את סחורתה וכן את נעלי המיזם ואף באמצעות סוכן אחר , אך למרות ניסיונות אלו חלה ירידה בהיקף מכירת נעלי המיזם באזור ההפצה בשיעור של 19% לעומת היקף המכירות בשנת 2009. התובעת טוענת כי נגרם לה נזק עתידי בשל אי מכירת נעלי המיזם. עוד טוענת כי החזר סכום השקעת הנתבע במיזם ללא התייחסות לכספים שקיבל הנתבע לאורך השנים מהווה פעולה בחוסר תום לב.

11.        כאמור לעיל, התובעת טוענת כי המיזם הינו שותפות שאינה רשומה. התובעת טוענת כי התקשרות הנתבע עם נעלי קדמה מהווה פגיעה במטרת השותפות; פעולת הנתבע (ייבוא ושיווק נעליים זהות למיזם) מהווה פגיעה ממשית ויצירת תחרות המסכלת את מטרת השותפות שיצרו הצדדים וכל זאת טרם פירוק השותפות; פעולות הנתבע תוך הצגת מצגים כוזבים לתובעת במטרה שתסתמך עליהם גרמו לתובעת נזקי ממון ונזקים תדמיתיים; התובעת טוענת כי פעולותיו נעשו בחוסר תום לב תוך סיכול מטרת השותפות וגרימת נזק כספי לתובעת שהסתמכה על מצגי הנתבע , שהתבררו בדיעבד ככוזבים. התובעת טוענת להפרת חובות חקוקות ובכלל זה דיני חוזים; דיני נזיקין; דיני עשיית עושר ולא במשפט המקנים לה את הזכות לביטול חוזה וקבלת פיצוי. 

12.        באשר לתביעה שכנגד טוענת הנתבעת שכנגד לסילוק על הסף בשל היעדר יריבות שכן ההתקשרות המתוארת נעשתה עם הנתבע בשנת 2005 עת עבד כסוכן של התובעת ומחודש נובמבר 2006 כשותף עסקי שלה במיזם. א.ט.ד הוקמה ע"י הנתבע ביום 6.1.2008 (ראו דו"ח רשם החברות, נספח א' לכתב ההגנה שכנגד), אך הן טרם הקמתה והן לאחר הקמתה פעל הנתבע ללא הפרדה בינו לבין פעילות א.ט.ד.; ההמחאות נמסרו לנתבע והיו על שמו; הנתבע מנסה להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של א.ט.ד ואל לבית המשפט לתת את ידו לכך.

עיקר טענות הנתבע וא.ט.ד

13.        הנתבע טוען להעדר יריבות בתביעה העיקרית. לגישתו, ההתקשרות המתוארת בכתב התביעה נעשתה בין התובעת לא.ט.ד. אמנם בתחילת ההתקשרות פעל הנתבע בשם עצמו, אך זמן קצר לאחר מכן החל לנהל פעילותו באמצעות א.ט.ד. זאת ניתן להסיק גם מהנספחים לכתב התביעה, מכרטיסיות התובעת בהן מצוין שמה של א.ט.ד  ולא שם הנתבע ומהשם המופיע על גבי השיקים אותם מסרה התובעת וקיבלה כנגד חשבוניות של א.ט.ד. בתביעה זו ביצעה התובעת הרמת מסך על דעת עצמה.

14.        לטענת הנתבע, מעולם לא ראה את טיוטת ההסכם אשר אף לא גולתה בתצהיר גילוי המסמכים של התובעת ומהווה הרחבת חזית אסורה אותה אין להתיר. מעבר לכך טוען הנתבע כי הצדדים אף לא פעלו בהתאם לאמור בטיוטת ההסכם. הנתבע טוען כי דווקא ההסכם שלו עם נעלי קפלה (נספח א' לתצהירו) היווה טיוטת הסכם אשר הצדדים פעלו על פיה. הנתבע מוסיף וטוען שהודיע לתובעת שהוא מייצג חברות נוספות: "נעלי קפלה", "אל שרד" וכו', ראו עדותו בעמ' 30 שו' 15-18. זאת, כחומר רקע ומבלי שהדבר רלוונטי כיוון שלא סוכם שמוגבל הוא לייצג את התובעת בלבד. ככל שסוכם על בלעדיות הרי שמדובר בהתחייבות התובעת כלפיו ולא ההפך. הנתבע טוען כי עיקר הכנסותיו היו משיווק מוצרים של חברות אחרות ולכן לא יעלה על הדעת כי יוותר על כך. היקפי העבודה לא סוכמו מראש באופן השולל את הטענה כי הייתה כוונה של הנתבע להתחייב לבלעדיות שכן אין ספק שהתחייבות כזו חייבת הייתה להבטיח לנתבע סכום השתכרות מינימלי. בהעדר הסכם בלעדיות ו/או אי תחרות בין הצדדים לא ברור על מה מבססת התובעת את טענת הפרת הסכם הבלעדיות ואת דרישתה להגביל את חופש העיסוק של הנתבע.

15.        הנתבע ממשיך וטוען  כי בחנויות באזור ההפצה משווקת סחורה של חברות נוספות המייצרות נעליים זהות/דומות לנעלי התובעת; דגמי נעלי הגלישה במסגרת המיזם אינם ייחודיים כך שאין לתובעת ו/או לכל חברה בלעדיות/ זכויות אחרות כלשהן על מכירת ושיווק נעליים מסוג זה. נעלי גלישה הינם דגם סטנדרטי הנפוץ ופופולארי בכל העולם בדומה לכפכפי אצבע. הנתבע טוען כי התובעת בעצמה היא זו שייבא נעליים זהות למיזם ואין לנתבע כל טענה על כך.

16.        הנתבע הודף את הטענה כי המיזם הינו שותפות שאינה רשומה וטוען כי הצדדים סיכמו על שיתוף פעולה מוגבל וזמני, שכל צד רשאי לבטל ו/או לא לחדש, לביצוע הזמנה של נעלי גלישה אשר אין בהם סממנים יוצאי דופן ביחס לנעליים דומות. הצדדים לא נרשמו ברשויות המס ו/או דיווחו על הכנסות המיזם כהכנסות משותפות אלא כל צד דיווח עצמאית על חלקו במיזם. גם במהלך ההתקשרות אופי העבודה לא היה כשל שותפות קבועה אלא התייעצות אד-הוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>